הַכִּסֵּא הָעֵד

בעירה אחת משפחה יהודית היתה.
בראש המשפחה עמד האב, איש עבודה מסור ואוהב זכה להעמיד 2 בנים מאישתו, שכמוהו, אשת חייל שדואגת לביתם.
כאשר הגיעו הבנים לגיל הלימוד, שלח אותם האב ללמוד אצל הרבי בקהילה בחיידר יחד עם שאר בני היהודים, דבר שחמק ממנו בחייו לעשותו מפאת עוניו שחייב אותו למסור נפשו לעבודה והפרנסה והיה גאה שיכול לספק לבניו ולהושיבם עם תלמידי חכמים.
פעם אחת נכנס זבוב לכיתה והחל להטריד את התלמידים שהיו עסוקים במטלה.
אחד הבנים לא הצליח להתאפק ואיבד את קור רוחו והחל רודף אחר הזבוב להורגו.
מיד גער בו הרבי מול כל התלמידים ואמר לו : " אם כל זבוב יגרום לך להפסיק ולעסוק בתורה, עדיף שלא תצא מהבית."
פעם אחרת בזמן הלימוד, זרק הבן פיסות נייר לעוסות על אחד התלמידים ופעם אחרת נרדם באמצע הלימוד.
אט אט וככל שחלף הזמן, הבן החל לאבד עניין בתורה ונעדר יותר ויותר מהשיעורים עד שלבסוף החל ללכת לבית הספר השכונתי לכיתה רגילה.
בבית הספר הצטיין הבן בכל המקצועות, הוביל פרוייקטים, היה מקובל מאד ועתידו המקצועי היה נראה מבטיח ואכן, מיד לשסיים את דרכו הצבאית, החל לעבוד בחברה גדולה במשרה מבוקשת ויכל להשכיר לעצמו דירה, לרכוש רכב ולחיות את החיים.
האח, שנותר לבד בחיידר וראה יום יום את הכיסא הריק של אחיו וידע את חייו מסיפוריו בארוחות המשפחה על החיים ללא התורה, היה מצטער יום יום ומתפלל לקב"ה שיחזיר את אחיו לדרך המוטב שיזכה למקומו בגן העדן.
עם השנים המשיך הבן ללמוד רבות בבקיעות ובענווה את התורה הקדושה, את תורות הצדיקים, הקדמונים, זוהר, קבלה והיה עוזר בעצה לכל מי שהגיע אליו.
כל אותם השנים המשיך להתגורר בבית הוריו כשאביו ממשיך לתמוך בו בלימודיו.
ככל שעבר הזמן דרכי האחים נפרדו עד כדי שבכל מפגש העליב האח האחד את האחר על בזבוז זמנו וכספו של אביהם בלימוד התורה ודרש ממנו לצאת ולעבוד כאשר בכל זמן זה, האח היה שותק ואוגר את כאבו, צופה באביו מגן עליו מפני ההשפלה.
והאח העניו היה עוסק בחסדים ולא פעם חייבו אותו לקחת סכום מסויים עבור עזרתו והוא נדר שבכסף הזה יקנה מקום ישיבה בבית הכנסת וכך היה, שה' שמע את נדרו ובתוך כמה שנים זכה שיהיה בידו הסכום לרכוש את המושב.
בכל יום שהיה בא לבית הכנסת, היה מתישב על הכיסא בעל השם ומתפלל בעומק ורצינות ולאחר מכן יושב ולומד גמרות ומשניות, ספרי צדיקים, כותב פתקים של חידושים.
ושם בכיסא היה תא, והיה תמיד מביא בשבתות לילדים עוגיות שהכינה אימו שהיה מחביא בתא טרם יגיעו.
אך ליבו היה תמיד על אחיו, שדרכו התקלקלה מטה מטה והתנתק לגמרי מדרכי החיידר ומדרכי האב.
הבן, שהרגיש שנשמתו שהזמנו מוגבל, רצה להספיק לקנות כיסא נוסף אך הגורל לא המתין והאח החכם נפטר בטרם עת וצער גדול נפל על המשפחה כולה והעיר.
כעת, משמת בן התורה במשפחה, נשאו האב והאם ואנשי העיר את עינהם לאח הנותר שימלא החלל, אך זה סרב לבקשתם וחזר לחייו, הרחק מדרכי היהודי.
ויעברו להם השנים והאח כבר בא בימים, הוריו זה כבר שנים שאינם בחיים.
לילה אחד מעיר אותו רעש מטריד.
זבוב נכנס לו לחדר, מתעופף לו בלא מרגוע שמאל וימין חולף בכל פעם בעל אזנו החשופה.
הוא תשוש מדי וכאוב מידי להניף את ידיו כדי להפסיק את ההטרד והוא נשאר דומם, מתעלם מהרעש, מתרכז בזכרון שעולה לו לפתע על אותו משפט של הרב והוא מנסה להזכר באותו היום.
להפתעתו, הוא מצליח לראות את החיידר, את החברים, את אחיו יושב לידו ואף דף הגמרא שלמדו.
הוא נשאב לדף הגמרה לתוך אולם גדול מצפוה שיש לבן. מולו ניצבת דמות עצומת מימדים שחורה למראה ישובה על כיסא מוקף אור שלצדדיו מימינו ולשמולו שורה ארוכה של דמויות בגובה אדם, חדורות מראה, זוהרת במעט, אלפים מהם מביטים בו.
הוא שואל פחד ואימה את פשר המקום נאמר לו שהוא נפטר והוא זכה להגיע לגן העדן אך טרם לכך עליו לראות את חייו שהיו וכיצד השפיעו על המציאות סביבו ומדוע זכה למה שזכה.
האח מובל למקום אחר שם הוא מושב מול מסך ענק ולפניו מוקרנים לו חייו ותוצאותיהם.
ובתמונות נראים המזלות הטובים שנפלו בחלקו בפרנסה, בלימוד, בבריאות וכיצד נהג בקומץ יד, בזלזול ובאגואיסטיות בכל הקשור לחסד, נתינה והקרבה אישית וכיבוד האח וההורים והתורה.
ככל שעובר הזמן שם לב האח כיצד מזלו משתנה לרעה עד שמגיעה התמונה האחרונה של היום בו הגיע הזבור לחדרו.
האח נותר מבולבל ופונה לדמות על הכיסא ושואל.
" הרי ראיתי שלא עשיתי דבר אחד טוב ימי כדי שיובטח לי המקום שאליו זכיתי להכנס, אם כן, במה זכיתי לכך?"
דממה באולם שמותירה יראת מוות על הנוכחים.
" הלא זהו הכיסא ששמך רשום עליו, לא כן?" משיבה הדמות בקול בוקע רקיעים מחריד.
האח אינו מבין על כיסא מדובר.
או אז מראים לו הסוד שלא ידע, שהאחיו היקר, אהב אותו באמת וידע שלא יוכל להצילו מהמקום בו נמצא בעולם הזה אך יכול לקנות לו מקום מושב בעולם הבא, ועל כן רכש את הכיסא על שם אחיו והרבה שם בלימוד, תפילה ומעשים טובים.
" ובזכות כל אלו אתה זכית לקבל את גן העדן שנקנה לך ואחיך הגיע לשם לאחר שלקח הגהנום במותו על חייך" השיבה שוב הדמות המאיימת לאח.
כאב חד כחץ פרץ בלב האח שקרע בגדיו בבכי מר וירד על ברכיו והתחנן לסליחה בפני השופט והרגיש שאינו מוכן להיכנס חינם למקומו, צעק וצעק בדמע מעומק הנשמה עד שפרחה נשמתו באולם הגדול וחבטה גדולה נשמעה.
"קום, ישנון! איך תזכה לגן עדן אם כל הזמן תישן?"
היה זה הרב, והוא ילד, והנה אחיו לצידו, צוחק על אחיו הישנוני.
חיוך גדול התפרס על פניו שהבין שכל זה היה רק חלום ומאז ועד היום, האחים נהיו לגדולי דורות, ענקי תורה, אוהבים, חבוקים ויהודים.