התקיפה המזעזעת של משפחה ישראלית באתר נופש בהולנד הוא עוד מקרה שמצטרף לשורה ארוכה של אירועים אנטישמיים, שבהם יהודים מותקפים פיזית ומילולית רק משום שהם יהודים או ישראלים. השאלה שמטרידה רבים היא – היכן ממשלת ישראל? מדוע לא מופעל הכוח המשפטי של מדינת ישראל כדי להגן על אזרחיה, החיילים והמשפחות שנפגעים מהמלחמה ומהאיבה כלפי יהודים בעולם?
כאשר מדובר בהגנה על ראש הממשלה או על נבחרי ציבור, המערכת כולה מתגייסת. עורכי הדין הטובים ביותר, התקציבים הנדיבים, מערך הסברה ודיפלומטיה – הכול מופעל כדי להבטיח שהמנהיגים לא ייפגעו בזירה המשפטית. אך כאשר מדובר באזרחים הפשוטים – שיצאו לחופשה משפחתית, חיילים שחזרו מזירת הקרב עם טראומה, או ישראלים שהותקפו בהפגנות אנטישמיות ברחבי העולם – פתאום אנחנו נותרים לבד, מופקרים ללא הגנה. האם חכמת המשפט שממשלת ישראל מתהדרת בה נועדה אך ורק להגן על הפוליטיקאים?
האירוע בהולנד ממחיש עד כמה חמור הפער. כיום, בעידן טכנולוגיות מתקדמות של זיהוי פנים, ניתן לזהות כמעט כל תוקף או מפגין שהרים יד נגד יהודי או ישראלי. לא חסרים תקדימים משפטיים בעולם המערבי לתביעות אזרחיות ופליליות. ממשלת ישראל יכלה להקים גוף ייעודי שיתבע את האשמים, ידרוש פיצוי לנפגעים, וישלח מסר חד־משמעי: דמם של יהודים אינו הפקר.
אוזלת היד בולטת במיוחד מצד המפלגות הדתיות, שאמורות לשאת את דגל היהדות בזירה העולמית. במקום לקדם מערך משפטי בינלאומי שיגן על יהודים בכל מקום, הן מתבצרות בפוליטיקה הפנימית, דורשות תקציבים לעצמן ומתעלמות מהמאבק האמיתי – שמירה על כבודם וביטחונם של יהודי העולם. זהו מחדל מוסרי מהמעלה הראשונה.
אנטישמיות היא לא רק בעיה מקומית של קהילה יהודית כזו או אחרת – זו מלחמה גלובלית. כל יהודי שהותקף בפריז, באמסטרדם או בניו יורק הוא חלק מאותה שרשרת גורל שלנו. כשממשלת ישראל בוחרת לא לפעול, היא משדרת לעולם שהפגיעה ביהודים היא דבר נסבל. זהו מסר מסוכן, שמחזק את שונאי ישראל.
המסקנה ברורה: הממשלה והמפלגות החרדיות מפקירות את הציבור ודואגות לעצמן. הגיע הזמן לדרוש שמדינת ישראל תפעיל את כל כוחה המשפטי, הדיפלומטי והטכנולוגי – לא רק כדי להגן על ראשיה, אלא כדי להגן על כלל ישראל. לתבוע את האשמים, לחשוף את פני התוקפים, ולהפוך את חכמת המשפט לכלי שמשרת את כל העם היהודי, ולא רק את האליטה הפוליטית.
כי אם אנחנו לא נגן על עצמנו – מי יעשה זאת עבורנו?
