באפן טבעי, דבר חי שנתק משרשו והפסיק לקבל חיות מן האדמה, מאבד אט אט את איכותו, את טריותו וככל שיעבר הזמן יהיה פחות ופחות ראוי לאכילה עד שירקב ויהפך למעפש ויוצא לחוץ ויחלף במזון חדש וטרי, אך כאשר מדבר באלקות, סדרי הטבע משתנים, והתורה שהנה מעל לטבע, ככל שעובר הזמן, טעמה נעשה משבח יותר וכל הקדום הרי הוא משבח, שכך היא גם תורת מאמר בראשית שהביאה ה' יתברך דוקא בדור זה, שהיא מקדם הראשית, מהולה בטעם יין המשמר של התורה, שבאמצעותה יתגלה לכל העולם גדלת עם ישראל ופאר ה' ביצירה.
מפרש אור החיים פסוק זה על ברכת התבואה, שלא תתעפש ולא תרקב ותפסיד מאכילת הפוליטיקין, אלא תהיה שמורה בטריותה עד כדי שאת הישן יוציאו לשבע ממנו ולא לצד ישנו ורקבונו יוציאו אותו.
אור לכל עם ישראל
עם ישראל גדול מכל העמים על אף שנטמא בתוך דרכי ההנהגה של עמי העכו"ם שהיא הפוליטיקין, שאפלו אלו שנמצאים רחוק מכל סדר למוד, דרך תורה, הלכה, העוסקים תמיד בשיח מלא אמונה בעסק הפוליטיקין, מיד לכשיפנו לבם, שכלם וכוחם לכתבי ה', תבואתם לא תהיה נרקבת, ועוד, שאפלו כשיבוא העולם לשפע הקלפה, שיוכל אדם לסטות הרחק מדרך תורתנו בנקל בכל אמצעי שהביא ה' לידו, יבחר היהודי דיקא ב- 'וישן מפני חדש תוציאו' כלומר, ביין הונגרי ישן נושן שאלו דברי הצדיקים, מזמורי דוד המלך והתורה, שיין זה לא נעפש לעולם, שמקורו היא האמת, מקור אורו של ה', ורמז פה לגאלה שאנו עדים לה ממש בזמן חיינו כעת, בתוך קלפת הפוליטיקה, שמורה למי שנמצא בעבי קורה זו, שמסור בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו לדרך זו של אמות העולם, שעשה מהצגה זו שמאחוריה רשע טהור מלכות עולם ובעט במלכות שמים, באמת ובחובתו היהודית, שיש גם לו מקום לשוב אליו יתברך מתוך צרה זו ולהשתמש בחכמתו לטובת בוראו, לטובת הגאלה, לטובת עמו, ככתוב: "אבן מאסו הבונים, היתה לראש פנה", ובכך, להיות יתרו של הדור, שהיה הוא (יתרו) יועץ לפרעה ולבסוף מסר למשה סודות הנהול האסטרטגיים לנהול האימפריה.
בזה הפרוש של אוהח"ה לא ידע כי רמז לתורת מאמר בראשית, המביאה לעולם החדושים והתוספות של כונות הנטילה, הטבילה, השתיה וסודות המרכבה וסוד המים הנורא, שמאגדת בתוכה יותר מ-נ"א מקורות הן מרבותינו הן מחכמי העכו"ם המעידים עליה שהיא תורת שמים שהורידה ה' דוקא בעת הזו על מנת שיעסקו בה אלו הפוליטיקין ומדעניתים שימצאו בה מלוא שבעם, וכך הוא כותב:
וְאָמְרוּ 'וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן נוֹשָׁן', כָּאן נִרְמַז לִסְעֻדַּת עוֹלָם הַבָּא, שֶׁיַּטְעִימֵם ה' מִיַּיִן הַמְּשֻׁמָּר בַּעֲנָוָיו מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית (ברכות לד), גַּם מִבְּשָׂרוֹ שֶׁל לְוִיתָן (ב"ב עה), וְאֵין לְךָ יָשָׁן נוֹשָׁן כָּזֶה שֶׁלֹּא קְדָמוֹ דָּבָר לָעוֹלָם, קֶדֶם לִבְרִיאַת הָאָדָם. (אור החיים בחקותי כו – י, יא), וְאָמְרוֹ 'יָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ', יִרְמֹז עוֹד עַל דֶּרֶךְ מָה שֶׁאָמְרוּ זַ"ל (חגיגה יב) בְּפָסוּק (איּוב לח, טו) 'וְיִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם', כִּי אוֹר שֶׁבּוֹ בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, גְּנָזוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַצַּדִּיקִים וְכו', וְהוּא אָמְרוֹ 'וְיָשַׁן', שֶׁהוּא אוֹר שֶׁקָּדַם לְאוֹר זֶה הֶחָדָשׁ שֶׁנִּתְחַדֵּשׁ אַחֲרָיו, וְהוּא אָמְרוֹ 'מִפְּנֵי חָדָשׁ, תּוֹצִיאוּ', פֵּרוּשׁ, תּוֹצִיאוּ מִבֵּית גְּנָזָיו לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ, וְאָמְרוֹ 'וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי', יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ מַאֲמָרָם זַ"ל (זהר ח"ב קח) שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהוֹרִיד מִשְׁכָּן מִן הַשָּׁמַיִם.
'וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם', פֵּרוּשׁ, מִשְׁכָּן שֶׁכּוֹנְנוּ יָדַי אוֹרִידֵהוּ וְאֶתְּנֵהוּ בְּתוֹכְכֶם, וּמֵאָז וְעַד עוֹלָם יַעֲמֹד הַדָּבָר, כְּאָמְרוֹ 'וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם', כִּי יַעֲבִיר רוּחַ הַטֻּמְאָה מִן הָאָרֶץ, וְאָמְרוֹ 'הִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם' שֶׁיִּהְיֶה אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ מִתְהַלֵּךְ בְּתוֹכָם וְהוּא רוּחַ הַמְּנַבֵּא."
זֶּהוּ מָשִׁיחַ, שֶׁעָלָיו נִכְתַּב שֶׁיִּהְיֶה קָרוֹב לַנְּבוּאָה כְּמֹשֶׁה וּמְחֻבָּר לְקוּצוֹ שֶׁל יוֹ"ד מִשֵּׁם הֲוָיָה, כְּלִי שֶׁמְּאַפְשֵׁר לַבּוֹרֵא, לְמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים לִשְׁהוֹת בְּקִרְבַת יְצִירוֹתָיו בְּצִמְצוּם לְלֹא הֶרֶס הַחֹמֶר מִכּוֹחַ הָאוֹר.
