אנחנו כישראלים שנולדו בארץ ישראל, לא מכירים בחיי היהודי שחי פזור וגלוי מאות שנים לפנינו, משמר בחייו את מה שאנו כה הותננו לסלוד ממנו, ללגלג עליו, לברוח ממנו כאש- היא התורה הקדושה שלנו.
דברי החכמה והידע שמסר אלוקים בידי הצדיקים הרבים שבאו אחרי משה, ואחריהם ואחריהם עד הזמן הזה, מספרים לנו את כוחו של הקב"ה ואת היכולות של כוח האור והמים לחולל פלאים וניסים בעולם זה.
אך מה יעשה אם חלילה יפול כוח זה לידיים הלא נכונות? לאדם או קבוצת אנשים שאינם טהורי לב ואוהבי הבריות?
עוד נחזור לארץ ישראל ולקשר שלה לכל המעשה המחושב שנרקם ובפרט עניין תעשיית הצבא.
בשנות השישים, טרם עזיבתו את תפקיד נשיאות ארצות הברית, נשא הנשיא היוצא איזנהוואר נאום ובו הזהיר ברמז עבה את הציבור העולמי משימוש לרעה של גורמים פרטיים בתעשיית הנשק, צעד שהאמין שיביא ללחץ ציבורי לדרוש חקיקה למניעת פעולות מאין אלו בעתיד.
אך מילותיו נפלו על אוזניים שרחוקות שנות אור מכל עולם האמת שהוא נחשף אליו שהביאו אותו להבין שנשיאותו אינה אלא מהלך מתוכנן בידי אדוני הבובות, חלקם בני מינו, חלקם שאינם מפה, עולם שאפילו לו- הנשיא האמריקאי, אין הרשאה לדעת את האמת כולה.
אותו ציבור היה שבוי בכל עת זו בתכתיבי הנרטיב המושתלים שהונהגו זה שנים קודם על מנת להרדימו ולייצר לכל האמת מראה של שגעון, עיסוק בתפל, מחתרתי, ומי שיכול לעשות זאת הוא השולט בכיס של האדם, בביטנו, ברעבו ובחופש בחירתו לקבל החלטת פעולה אישית על פי כל המידע האמיתי, קשה מטורף ככל שיהיה, אך אמיתי.
השיעבוד שלנו החל עוד בטלוויזיה הראשונה שעליה אכלנו, שם מסרנו את הזמן, את השכל ואת החיפוש אחר עצמינו בידי דמויות דמיונית שעוצבו כנשק תודעה פולשני ושקט לגיל הרך בידי אותם אוחזי הכוח שמבקשים למנוע מהאדם הפשוט את החופש לגעת בדבר גדול.
גדלנו מופגזים בתכנים מאינספור מדינות ושפות וככל שעבר הזמן, עברנו ניתוק יבשתי תודעתי מיבשת האלוקים ליבשת הגויים, תוך זאנו לוקחים לנו את סממניהם, מנהגיהם, אמונתם ואלילם כחלק מתרבותינו.
בעשייתנו זאת, עוורנו לראות כיצד שטח מדינת ישראל הפכה למעבדת ניסוי כלים לנשקים ופיתוחים מכל העולם תוך שהיא הופכת עצמה בכך לפדרלית ומותנת לשילטון חיצוני לה- ימין, בכל פעולותיה, צבאית, רפואית, חינוכית.
קל להתבונן להבחין כיצד ישנו מעגל חוזר ומתעצם של לחימה במועדים קבועים וחוזרים שנראים כמתלקחים לפתע, על אף שרוב האוכלוסיה משני הצדדים רוצה פשוט לחיות.
ובכדי להניע מהלך שכזה נדרש גוף תומך המסוגל כלכלית לעמוד בנטל המשכיות המצגת של הסיכסוך הישראלי עם שארית פלטי ארצות ערב.
התקצוב המערבי מאפשר לישראל להזרים כספים וחומרי גלם לצד התוקף כדי שזה יבצע פעולה ידועה בזמן, במקום, באמצעים ובעוצמה, שעליה תקבל תגמול נוסף על מנת לשלם את משכורותיהם של אנשים שעובדים לחייהם בתחום הטרור, ולא, לא בגלל שהם רוצים, אלא בגלל ש"הם" רוצים ומספקים תמריצים ככל מוקד מכירות למוצלחים ביותר והרי ידוע לכל, שכל יוצאי היחידות המיוחדות בצבאות העולם מרגע עזיבתם את מערכת הצבא, מוצאים תעסוקה בשוק הפרטי בשמירה, אבטחה, וכיוצא בזה אך לא רק.
כיום, שוק ל.ו.מ ( לוחמים ותיקים מנוסים ) הוא שוק פרטי, בו בעלי העסק מספקים שירותי יחידות מיוחדות פרטיות הן לבעלי עושר מתאים עם צרכים מאין אלו או לממשלות כפי שנעשה במהלך כל ההסטוריה של הסי.אי.איי במלחמות השונות ובהתקוממויות רבות שהיה עד להם העולם שבאמצעותם הסירו משטרי התנגדות שלא הסכימו לשיטה הפדרלית.
כל זאת מתקיים ב-2 פנים, כאשר מצד אחד מצגת חליפות וחיוכים עטופה בנאומים כתובים ובכושר תיאטרלי לשוות דעת קהל שתפקידה לגרום להמון העם להמשיך לצרוך – לאכול, לאכול, לשתות, לרכל, לתאב, לעסוק רק בפנאי, לזרוק את הצורך לחכמה ואמת, ומצד שני מפלצת עסקית שטעמה את טעם דם האנוש ששיא תאוותה להחזיק בכוח החיים והמוות, שזאת היא עושה באמצעות יצירת עולם פיזי, מחשבתי ורגשי של מלחמה ואמונה שבשביל הרמוניה צריך דם רב, לעשות שימוש בטכנולוגיה על מנת להשיג שליטה, לנתב, לשמור ולהגביל את הפרט ממה שמגיע לו מעצם היותו יצור חופשי, שהוא סיפוק אין סופי ושפע חסד ללא גבול.
המשחק "פורטנייט" הינו רק עוד שלב שתוכנן בקפידה על מנת להוות בסיס למציאות מכוונת למין האנושי לשנים הבאות לקבל ברצון מצב של עולם שבסיס נשק, ירי, השרדות וכסף, באם לא יקח את החופש שלו חזרה.
האימפלמינטציה הקונסינטנטית הזו מבאטת מהלך רב שלבים שהגיע בימינו לרמה כזו שהפער בין הידע של הצד השולט על כוחות המציאות והשימוש בהם לבין הידע של הציבור היהודי – בין למדן בין לא, הוא הגדול ביותר שהיה מזה שנים שעליו מתבססת לה קליפה (כהות חושים וסלידה ממקור היהדות) קשה, שבכדי לבקוע מתוכה יש צורך בנשק חדש, נשק שבעבר זנחנו במדבר.
כוחם של המילים, המושגים, המשפטים, הנושאים שאנו מקדישים להם יחס, חיות, הזמן שאנו מקדישים להם, כולם מחיים את המצב הקיים ומעצימים אותו לכדי מה שהוא רק בגלל שאנו היהודים, יוצרי המציאות, מבקשים להתבונן בתוכו, וככל שנתבונן יותר ונגלה יותר פרטים שבורים ועקומים ונעצים אותם באמצעות נתינת יחס, תשומת לב בכוח הדיבור והמחשבה ניתן כוח לכוחות האופל לחיות את המציאות.
האם בלי שמנו לב מסרנו את הנשק הכי חשוב שלנו לאוייב שלנו בכדי שישתמש בנו לקיים את המציאות כרצונו ולא כרצונינו?
האם אנו בכלל בתודעה הכללית להבין את גודל האחריות שיש לנו על מרקם החומר וקיום הכוח בו לכדי צורה?
האם נכון הדבר ושיש לי חלק בכל מה שקורה? שהביטוי שאני עוטף את אותו הדבר, את אותו המושג, הנושא, גורם למשך ממני מציאות עתידית וחיות כנגד הדבר שיצא ממני גם אם לא רצוני? האם אותה אזהרת הנשיא מובנת עכשיו יותר מבעבר או שמה שאנו חיים בעידן בו העמקנו את בורותינו עד לתחתית שאול תמורת נזיד עדשים? אולי, אחרת יהיה קשה מאד לאדם נבון להסביר כיצד הגיע למצב שבו עבודתו נמסרה לרובוט, חופש תנועתו מפוקח בידי רובוט וחופש עולמו לאנשים אחרים בלי שקיבל כל תמורה.
והימים מגיעים, והם יהיו פה אלא אם כן נעשה כל אחד את חלקו.
להיפרד מסרטים שמבזבזים כספי הון רק כדי לייצר אלילי שווא להמונים, להיפרד ממילים שאינן מבטאות את העתיד שאנו רוצים, לא בדיון, לא בויכוח, לא בהירהור לב- לבטל כל כוח האותיות שלהם מיד!, לא מוזיקה שידוע שהיא מגעישה הנפש ומעוררת המים הזדונים המרתיחים הדמים המביאים לרוח שטות, לא לניאוף והוצאת בטלה.
בזה הרגע הכוח יכול לעבור אם רק תהיה מוכן להיפרד מהקליפה.
נצור לשונך מרע וברגע תתקן את עולמך, ואולי אף את העולם כולו, רק אם תאמין.
