הדרך לנצח את החושך עוברת בברית
(מאמר מיוחד לימי העומר)
מה מביא על האדם עצבות? חשכות? טמטום שכל ונפש? כיצד נהפך בעל תואר, בעל כוח מחשבה, בעל תורה, בעל נפש תמימה נשגב וטהור לקליפת האנושות ששמחה מגלליהם של תאגידי תרבות הצריכה? התשובה לכך קשורה למקור ממנו יונקים החיצונים את כוחם להנהיג את העולם בדרכם ברשות שמים.
על אף שאפשר וראוי להאשים את תעשיית הסרטים, המוזיקה והטלוויזיה אשר עיצבה את הפרט להיות חסר מינוף ויכולת חשיבה והשגה עצמית, עלינו להביט גם על מהלך חיינו ועל ההחלטות שקיבלנו לקבל על עצמינו את מערכת החוקים הזו שהגו אותם החולשים על עולם הצריכה.
אחד המעכבים הגדולים ביותר לבירור קורהנטי של המציאות שלפנינו הוא העדר ניקיון המחשה הנובע מתגבורת ההסחים סביבינו בראיה, שמיעה, מישוש, טעם וריח, אשר מעצם המפגש עם האדם בעל קולטני החישה להמרת אור למידע השוכנים על העור ובאמצעות שאר מערכות החישה, משנים את מערכת הדיאלוג הכימיקלית הפנימית של השכל עם תאי הגוף לבקש שכפול של רצון המשפיעים, דהיינו המרת אר.אן.איי מ-די.אן.יי.
אותם המשפיעים אשר מקורם בתעשיות עולמיות המוחזקות בשרשם מענף הרו"ע שמצד הס"מ מעבירים באמצעות הנדסה כימיקלית זו והנדסה וירטואלית תצורות מידע חופפות המניעות את הפרט לבצע פעולות לא הגיוניות ולמצב פסיכולוגי בו המושפע עיוור לחטאיו ומאמין עיוור בצדקתו מטעם רוח הזמן.
כך, מזון פשוט כמו פיצה גורם לאדם הניזון ממנו שינוי אישיותי הבא לידי ביטוי בחימום הדמים, רצון למחשבות זימה, טיפשות קלה וקישור האיבר שהם תוצר משולב של סוג המזון הפיזי, השיוך הרוחני העכשווי והמצב הרוחני של מכין המון, שבמקרה זה, לא רק שהחלב מצידו הינו מזון רגיל לאדם הגורם לעייפות וכאב, אותה הפיצה מולבשת ברוחניות אמריאקית ועל כן יחווה האוכל חיבוב כל הקשור בסביבתו לתרבות זו בין לאחר האכילה עד ליומיים לאחריה.
כמו כן, באם מכין המזון היה שרוי בכעס או עצב, קבלת המזון ע"י הגוף של האוכל תשתנה בהתאם לרוחניות שהוכנסה בו.
אך נפש האדם ניזונה כאמור לא רק מהמזון החומרי אלא גם מהמזון החושי הנוסף, וכאשר ניצב האדם מול מראות שנאים לו, נודדת מחשבתו לכאן ולכאן בלא הפסק ומהדהדת בו לפעול להוצאת המחשבה לפועל עד שלבסוף נופל במו ידו מכל מדרגותיו להתחיל שוב את הטיפוס מעלה.
אובדן אוצר זה שנהפך לנורמה ולאופנה מחוייבת בעולם הגברים ובפרט אצלינו עם ישראל, שלא פסחה גם על בחורי הישיבות ורבנים שלכלכו ידיהם וביזו כל ערכי התורה ופגמו באוצר תינוקות בית רבן ובנות ישראל, מקורו במוחם של בני אדם, שביקשו לקחת את החכמה, את האמת מהעולם וידעו שכאשר תפגם הברית תפגם השמירה העליונה על עם ישראל ואז יהיה להם הסיכוי למרוד במלכותו יתברך ולהעלות שרו לממשל.
במשך דורות רבים מאז חטא עם ישראל בבנות מואב, המשיכו העמים ללכת אחר עצתו של בלעם באמפריות הרומיות והיווניות תוך שהם מפתחים ומשכללים את שיטותיהם ולא רק, אלא הגדילו אותה לרמת אלילות וסגידה ונורמה חברתית שמי שחלילה לא נוהג בה נחשב לחריג.
בעת המודרנית בה כל פרץ נחסם ואין מי שיעמוד וימנע מהאדם לבצע את החטא שכן מכל חוש וחוש למדו אויבנו לנטרל את כוח השליטה שלנו ומילאו את עולם הנראות בזימה, אימה ופחד ואת עולם המזון ברעלים מכוונים לטשטש אותנו ולהשאיר אותנו ברמת שכל של ילדים, נערים ותו לא.
כך, מוחזקים מליוני גברים ונשים כבר מגיל נערות במחזוריות חיים של פיתוי, הנאה, עצב, חיפוש, בזבוז, צריכה שתלווה אותם עד סוף חייהם בדרגות הנאה הולכות ופוחתות וזאת, עקב ההתמכרות לתאוות הבשרים, המשגל, ההוצאה לבטלה הנקראים בשפת השם 'זימה' אותה שונא ה' ומסיר ההשגחה מהעוסק בה או, חלילה, מעם שלם שכולו עוסק בה.
הסיבה להתמקדות אויבנו בדבר זה ככלי לנצח בו את עם ה' היא מלחמה עתיקת יומין בין העליונים לתחתונים, בין האור לחושך, בין המלאכים הנופלים שלימדו את בני הקדומים הראשונים אלו התאוות לבין צבא השמים וקב"ה מלכם, מלחמה שנפל בה האדם הראשון ונתפזרו ניצוצותיו שממנו נוצרנו אנו שהם הם המחשבות והעקמומיות שהותבעה בנו שעליהם אנו נדרשים להתגבר על מנת לתקן את חלקינו בבריאה ולהגיע לדרגת שורש אבינו שאת שמו אנונושאים – ישראל, יעקב אבינו, שזכה לנצח במלחמת הברית ולסלול לכל ילדיו את הכוח בכך שראובן היה ראשית אונו, כלומר, מעולם לא חטא במה שהיום נחשב לתורה אצל יהודים ישראלים רבים ובני תורה כאחד.
בזכות שמירת בריתו, היה כוח ביעקב לעמוד מול מלאך צבאות ה' שהיה שרו של עשו, דבר שלא קרה מאז לעולם, שעל כך קיבל שם ישראל, שם שהגיע מפי מלאך מעולמות עליונים ולא שייך לזו הארץ אלא לשמרה.
כיום, המערב שהוא אדום שהיא מלכות משורש עשו הוא העומד מאחורי תוכן העולם והנהגתו לדרך עשו, לדרך הזימה, הרצח, האימה, העוני שאת כוחו הוא מקבל משורש יצר הרע באמצעות הברית שמסרנו אנו עם ישראל בכל בוקר, ערב ולילה, בזכות כל בת מלך שהפקירה עצמה להכניס בתוכה גופות זרים לקחת מהם האור שבתוכם לטמא פתחיה ולזרוק אותם כטורף ששבע מטרפו, בזכות הצביון שניסנו במאמץ רב לחיות בו שאינו שלנו, בזכות לשון הרע, הרכילות, הפילוג והעדר דין התורה בארץ שהם המאפשרים לשקר להרים ראש ולדבר.
על כן, תפקידנו הוא לשוב להיות טהורים ושמורים כמה קשה שיהיה, לבטל הרצון לאורח החיים הבזוי, לקבל לימוד הנושא, נתינת כל הכוח בנסיונות למען דור העתיד שלנו, שכן, אין אנו יכולים לומר כיום באמת ובתמים שאנו 'ישראל', כיוון ששם זה מכריז על מי שעמד בניסיון וניצח במלחמות וישבר את השקר בכוח האמת , כפי שהיה יעקב עצמו, ככתוב בדברי רבינו רבי נתן (ליקוטי הלכות, הלכות גניבה ה', סעיף ט):
"וְזֶה בְּחִינַת יַעֲקֹב אִישׁ תָּם וְכוּ', בְּחִינַת אֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב, שֶׁעַל יְדֵי זֶה הָיָה יָכֹל לַעֲמֹד כְּנֶגֶד בְּחִינַת הַחֹשֶׁךְ הַגָּדוֹל שֶׁל עֵשָֹו יוֹדֵעַ צַיִד בְּחִינַת כִּי צַיִד בְּפִיו שֶׁהוּא עִקַּר חֶשְׁכַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם עַל פָּסוּק בְּצִדָּהּ תָּשִֹים בְּחִינַת כִּי צַיִד בְּפִיו וְכוּ'.
וְכֵן כְּנֶגֶד לָבָן שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ, וַתַּחֲלֵף אֶת מַשְֹכֻּרְתִּי עֲשֶֹרֶת מֹנִים. שֶׁמִּתְגַּבֵּר בִּשְׁקָרָיו וְעַרְמוּמִיּוֹתָיו בְּכַמָּה חִלּוּפִים וְשִׁנּוּיִים לְאֵין מִסְפָּר וְכוּ', כִּי עִקַּר הַחֹשֶׁךְ הוּא שֶׁקֶר שֶׁהוּא מַחֲשִׁיךְ עֵינֵי בִּרְיָתָא וְעַל כֵּן כָּתַב אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁעִקַּר הַיֵּצֶר הָרָע הוּא שֶׁקֶר שֶׁהוּא הָרַע הוּא הַטֻּמְאָה וְכוּ', עַל כֵּן עִקַּר הָעֵצָה הוּא אֱמֶת לִרְאוֹת לְדַבֵּר דִּבּוּר אֱמֶת אֵיךְ שֶׁהוּא וְכוּ' וְהָאֱמֶת יָאִיר לוֹ הַפְּתָחִים וְכוּ' עַד שֶׁיּוּכַל לְהִתְפַּלֵּל וְכוּ' שֶׁעַל יְדֵי זֶה מַמְצִיא פַּרְנָסָתוֹ וְזִוּוּגוֹ לוֹ אוֹ לְבָנָיו וְהַתְּלוּיִים בּוֹ. וְכָל זֶה הוּא עִנְיַן יַעֲקֹב שֶׁהָיָה לוֹ מִלְחָמוֹת גְּדוֹלוֹת עִם לָבָן וְעֵשָֹו. כִּי יַעֲקֹב עֶצֶם הָאֱמֶת תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב, וְחֶשְׁכַת הַשֶּׁקֶר וְהָרַמָּאוּת שֶׁל לָבָן וְעֵשָֹו סְבָבוּהוּ מִכָּל צַד וְיַעֲקֹב בְּגֹדֶל אֲמִתַּת תְּמִימוּתוֹ עָמַד כְּנֶגְדָּם עַד שֶׁהוֹצִיא מֵעֵשָֹו הַבְּכוֹרָה וְהַבְּרָכָה שֶׁהִוא שֶׁפַע הַפַּרְנָסָה וּמִלָּבָן הוֹצִיא כָּל זִוּוּגוֹ וַעֲשִׁירוּת גָּדוֹל וּשְׁנֵים עָשָֹר שִׁבְטֵי יָהּ הַכֹּל עַל יְדֵי גֹּדֶל הָאֱמֶת שֶׁעַל יְדֵי זֶה לֹא דַּי שֶׁהֵם אֵינָם יְכוֹלִים לְהַחֲשִׁיךְ עָלָיו חַס וְשָׁלוֹם, אַף גַּם הָאֱמֶת מֵאִיר לוֹ עַד שֶׁמּוֹצִיא מֵהֶם כָּל הַטּוֹב שֶׁהָיָה כָּבוּשׁ אֶצְלָם מִכְּבָר. וְכָל מַה שֶּׁמִּתְגַּבְּרִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר לְהַחֲשִׁיךְ עָלָיו חַס וְשָׁלוֹם, הוּא מוֹצִיא מֵהֶם הַטּוֹב שֶׁכָּבוּשׁ בָּהֶם יוֹתֵר וְיוֹתֵר עַל יְדֵי שֶׁמִּתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ אוֹר הָאֱמֶת שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל שֶׁמְּשַׁלֵּם הַגַּנָּב כְּשֶׁנִּמְצָא וְכַנַּ"ל. וְאִם חַס וְשָׁלוֹם מִתְגַּבֵּר יוֹתֵר וְגוֹנֵב שׁוֹר וְשֶֹה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ, צָרִיךְ לְשַׁלֵּם וּלְהַחֲזִיר הַרְבֵּה יוֹתֵר שֶׁהֵם ד' וְה' כִּי כָּל מַה שֶּׁהַשֶּׁקֶר מִתְגַּבֵּר יוֹתֵר מוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ עַל יְדֵי הָאֱמֶת יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְכַנַּ"ל. עַד שֶׁזָּכָה יַעֲקֹב לְהוֹצִיא מֵהֶם שְׁנֵים עָשָֹר שִׁבְטֵי יָהּ שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁתֵּים עֶשְֹרֵה נֻסְחֲאוֹת הַתְּפִלָּה וְהֵם כְּנֶגֶד שְׁנֵים עָשָֹר מַזָּלוֹת שְׁנֵים עָשָֹר חֳדָשִׁים שְׁנֵים עָשָֹר גְּבוּלִים שֶׁל אֶרֶץ יִשְֹרָאֵל שְׁתֵּים עֶשְֹרֵה שְׁעוֹת הַיּוֹם וּשְׁתֵּים עֶשְֹרֵה שְׁעוֹת הַלַּיְלָה שֶׁכֻּלָּם קִיּוּמָם וְחִיּוּתָם עַל יְדֵי נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁהִוא עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת. סוֹפֵי תֵּבוֹת אֱמֶת, כַּמּוּבָא, כִּי חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֱמֶת."
ונביא מדברי המגיד מישרים בענין ההפסד של הפוגם בבריתו והנזק שהוא גורם במעשיו לו, להוריו, לאחיו, לכל שורש הענף שממנו הגיעו ובכל עם ישראל.
"וּלְזֶה צָרִיךְ לְסַגֵּל מַעֲשָׂיו מִקֹּדֶם לָשׁוּב עַל חֲטָאָיו בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה וּלְתַקֵּן הַמְּעַוֵּת, וּבְיוֹתֵר עֲוֹן קְרִי רח"ל שֶׁמִּסְפָּרוֹ עוֹלֶה י"ש שֶׁהֵם דְּבָרִים הֲפוּכִים, כִּי י"ש הֵם אוֹתִיּוֹת קְדוֹשׁוֹת, וקר"י הוּא מֵאוֹתִיּוֹת 'שֶׁקֶר'.
וּבְיוֹתֵר זֶה הַתִּקּוּן הוּא בִּימֵי הַסְּפִירָה, כִּי עמ"ר גַּם כֵּן גֵּימַטְרְיָא י"ש, וּבְתִקּוּנוֹ מַעֲשָׂיו וּבִפְרָט בְּעָוֹן קְרִי הַנָּ"ל לְהָפְכָם לְטוֹב, לי"שׁ, אָז יוּכַל לִשְׁרוֹת עָלָיו הַקְּדֻשָּׁה.
כִּי הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ הוּא הָאִילָן הַקָּדוֹשׁ אִילָנָא רַבָּא וְתַקִּיף וְנִשְׁמַת עוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ הֵם הָעֲנָפִים הַמִּסְתַּעֲפִים מִמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ, וְיָדוּעַ שֶׁהָעֲנָפִים נִקְרָאִים בְּשֵׁם שַׁעַר וְכוּ'.
וּלְזֶה אָמַר 'כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא', שֶׁנֶּאֱמַר "וְעַמְּךָ כֻּלָּם צַדִּיקִים", כִּי יָדוּעַ כִּי צַדִּיק נִקְרָא שׁוֹמֵר בְּרִית. וְזֶה 'וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן' (יְשַׁעְיָהוּ ד,ג), ציו"ן הוּא לָשׁוֹן מְצֻיָּן, שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְצֻיָּנִים בְּאוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ רְשִׁימוֹ דְּמַלְכָּא." (עבודת ישראל המפואר- מאמרים, פרקי אבות א).
על פי זה נוכל להתחיל להעמיד בשכלנו כמה שניתן את גודל התרומה שמסרנו כל אחד וכל אחד בדמו שלו למציאות המתהווה ומתמשכת זו שהיא גלות אדום הרבויה ברתיחת דמים בפנים ושפיכת דמים בחוץ כפי שהיה עשו בחייו, שאותו קרי הינו נוזל החיים הנקרא נוזל המוח, שבאמצעותו מוענקים חיים מתוך גוף זר אחד לגוף זר אחר העוברים דרך עמוד השדרה ומשתפים את כל אברי הגוף בתחושת גן העדן הרגעית שמצטרפת לחטא, עדן שאת ש"י כוחו מסרנו לכוח הקליפה בעולם פעם אחר פעם, באופן אלילי ממרום מדרגות החוצפה והיהרה, כוח השייך לישראל, שם שנשאר עלינו כשליה ותו לא, בלי הגנה ושמירה.
מי יכול לתאר ומי יכול לשער את העדר הנשימה לנוח חרדת האמת על חלקנו בקליפה בהיבט לאחור על כל ימי הפורענות והמרד שלא הקדשנו בהם דעת לתוצאות מעשינו בדעת צלולה, בהבנה כי כל מעשנו היו לפניו מהותו הצופה של מלכנו, בוראנו, שיצר אותנו לעסוק בתורה או לכל הפחות להיות בני דרך ארץ ותרבות, אוי לנשמתו שאין לה יכולת לברוח מגופה מזכרון החרפה מצו חובת בחירת החיים.
אך דעו, שכל הכוח הזה שאבד יש ברשותכם לצאת ולהשיבו אליכם בכוח יעקב אביכם, בכוח אברהם אבינו שניצח את חמשת המלכים אך כדי להשיג אותו מחדש, ראשית עליכם להתמודד עם החושך של עצמכם, עם הלבושים הרבים שלקחתם, המנהגים, ההרגלים, להשיב עליכם שם ישראל בברית הקודש וברית הלשון עלמנת שכוח השכל היהודי יפעל בכם שנית ויחבר את הנפש הבהמית השוכנת בלב אל הנפש השכלית וממנה לנשמה העליונה ולחכמה השמורה לכם להאיר בה את העולם.
רק אחרי שתעברו את מבחני השם למירוק העוונות שבהם היו לכם חלק ויאיר בכם שוב כוח שם ישראל, תוכלו להרים ראש ולהשיב מלחמה ולהתמודד עם כוחות העולם הזה בגבורתו של ישראל מול שרו של עשו.
הקושי או הקלות אינם חשובים כיוון שהדרך היא חובתינו כעם וכל אחד בפרט ובכדי להטהר עצמנו נתן לנו ה' כלים נפלאים וגמוע מרחקים רבים בפעולות קטנות ובהם טבילה במקווה, קריאת תיקון הכללי , צומות, חרטה ובכיה מעומק הלב שבכולם הכוח להשיב לב אבות על בנים ולהאיר ביהודי את שם ישראל, לתת בו את הכוח לעמוד עם אחיו ואחיותיו, יחד, כאיש אחד, אחים בברית הקודש
